יוני הוא חודש האוקיינוס ​​והוא החודש המלא הראשון של הקיץ בחצי הכדור הצפוני. בדרך כלל, זהו זמן לחוץ עבור כל מי שעוסק בשימור האוקיינוסים, שכן מתקיימים מפגשים לחגיגה, למשא ומתן ולציפייה לאתגרים לבריאות האוקיינוס. בחלק מהשנים, יום העבודה מתקרב, ואני מרגיש כאילו לא ביליתי זמן על המים, למרות שאני מבלה כל יום במחשבות על מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להחזיר את השפע באוקיינוס.

הקיץ הזה היה שונה. הקיץ הזה הייתי קרוב לכלבי ים וינשופים, עיטמים ודולפינים - וכל החיים שמתחת, בלי לראותם. הקיץ הזה יצאתי לשייט קיאקים בפעם הראשונה מזה עשור או יותר. הקיץ הזה חניתי על אי וצפיתי בירח זורח מעל האוהל שלי בזמן שהקשבתי לגלים המכים על החוף. הקיץ הזה קיבלתי את ההזמנה להצטרף לחברים לשיט בסירה לארוחת ערב בכמה עיירות משם, וחזרתי הביתה בשקיעה זוהרת. הקיץ הזה יצא לי לקחת את הנכד שלי לשיט הראשון שלו ולראות את הלובסטר הראשון שלו מקרוב כשהוא יצא ממלכודת. הוא עדיין לא ממש מוכן לגישת מפצח האגוזים וחמאת הלימון ללובסטר, אבל הוא נראה די שמח להיות שם איתנו. אני מקווה שנוכל לעשות את זה שוב בשנה הבאה.

כל ההרפתקאות האלה הזכירו לי למה אני עושה את מה שאני עושה.

הקיץ כמובן לא נגמר, ומזג האוויר הקיצי יימשך. עונת ההוריקנים מתגברת, וכך גם חודשי הסתיו העמוסים. כשאנו מביטים קדימה לשיקום שפע האוקיינוס ​​ולפיתוח הכלכלה הכחולה המתחדשת, אחשוב גם על האביב והקיץ. כמו חברים אחרים בצוות קרן האוקיינוס, נמשיך את נושא הפגישות השונות ונשלב אותן לתוכנית עבודה, נקווה שעונת ההוריקנים לא תתגלה כקטלנית לאחר הסופות הנוראיות שכבר ראינו השנה, ונהיה אסירי תודה לכל חברי הקהילה שלנו שתורמים - למעננו, למען קהילותיהם ולמען העתיד.